מפעילים רבים מאמינים כי השימוש במשאבת מים בקוטר גדול עם צינור מים קטן לשאיבת מים יכול להגדיל את הראש בפועל, אך למעשה, הראש בפועל של משאבת המים שווה לראש המינוס המינוס ראש האובדן. לאחר קביעת דגם משאבת המים, הראש הכולל קבוע; אובדן הראש נובע בעיקר מהתנגדות לצינור. ככל שקוטר הצינור קטן יותר, כך ההתנגדות גדולה יותר, וכתוצאה מכך אובדן ראש גדול יותר. לפיכך, צמצום קוטר הצינור לא רק לא מצליח להגדיל את ראש המשאבה בפועל, אלא גם מצמצם אותה, מה שמוביל לירידה ביעילות המשאבה.
באופן דומה, כאשר משאבת מים בקוטר קטן משתמשת בצינור מים גדול כדי לשאוב מים, ראש המשאבה בפועל לא יופחת. במקום זאת, ראש האובדן יופחת בגלל הירידה בהתנגדות הצינור, וכתוצאה מכך עלייה בראש בפועל.
יש מומחים המאמינים שכאשר משאבת מים בקוטר קטן משתמש בצינור מים גדול כדי לשאוב מים, הוא בהכרח יגדיל מאוד את העומס המנועי. הם מאמינים שככל שקוטר הצינור יגדל, לחץ המים בצינור השקע על האימפלר המשאבה יגדל, ובכך יגדיל מאוד את העומס המנועי. מעט הם ידעו כי גודל הלחץ הנוזלי קשור רק לראש, ולא לאזור חתך של צינור המים.
כל עוד הראש קבוע וגודל האימפלר של משאבת המים נותר ללא שינוי, הלחץ הפועל על האימפלר נשאר קבוע ללא קשר לקוטר הצינור. עם זאת, ככל שקוטר הצינור יגדל, עמידות זרימת המים תפחת, וכתוצאה מכך עלייה בקצב הזרימה ועלייה מתונה בצריכת החשמל. אך כל עוד הוא נמצא בטווח הראש המדורג, משאבת המים יכולה לעבוד כרגיל ללא קשר לאופן הגדלת קוטר הצינור, והיא יכולה גם להפחית את הפסדי הצינור ולשפר את יעילות המשאבה.
בעת התקנת צינור הכניסה, הטיה אופקית או כלפי מעלה של החלק האופקי יגרום לאוויר להצטבר בתוך צינור הכניסה, להפחית את דרגת הוואקום של צינור המים ולשאיבה, להוריד את ראש היניקה של המשאבה ולהפחית את תפוקת המים. הגישה הנכונה היא שצריך נוטה מעט את החלק האופקי לכיוון מקור המים, לא אופקי, קל וחומר כלפי מעלה.
אם משתמשים במרפקים נוספים על צינור הכניסה, הוא יגביר את עמידות זרימת המים המקומית. והמרפק צריך להסתובב בכיוון האנכי, לא בכיוון האופקי, כדי להימנע מאיסוף אוויר.